<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פט"ז</h1>
<h2>דף יא.</h2>
בכור בהמה טמאה הוא פטר (רחם) [חמור] והוא שנפדהו בשה לבדו ולא בזולתו, וינתן לכהן. והוא שאמר הכתוב (שמות י"ג י"ג) ופטר חמור תפדה בשה. ואמרינן סוף מסכת חלה (פ"ד מ"ט) ואלו נותנין לכהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור הזרוע הלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה. ופי' הר"מ (בפיה"מ שם) והטעם שלא נקדים באלו המתנות כהן חבר על זולתו לפי שאין בהם קדושה ולא נחוש שמא יטמאום עם הארץ. פטר חמור אם לא יפדה בשה וערפתו, ואם ערפו טעון קבורה, והוא מכלל איסורי הנאה. ופדיונו בשה אע"פ שאינו בשויו, כדאמר רב יוסף פטרוזא בר דנקא, כלומר שה כחוש שוה שתות דינר שהוא מעה. וכן נפדהו בכל מידי בשויו אם אין לו שה, ואפילו בכישא דירקא וכדאיתא מסכת בכורות סוף פ"ק רב נחמן בריה דרב יוסף פריק בשלקי בשויו פי' עשבים שלוקות.
<h2>דף יג.</h2>
כתב הר"מ הלכות בכורים פי"ב (ה"א) ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן ומצות פדיה קודמת למצות עריפה. ובספר המצות (מ"ע פ"ב) כתב ז"ל ויש למקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית פדיונו ועריפתו שתי מצות ולא תמנה אותם מצוה אחת ותהיה עריפתו מדין המצוה כמו שקבלת בשורש (הרביעי) [השביעי], הנה יודע האל כי (צדיק) [ההיקש] יהיה מחייב זה לולי מה שמצאנו לרבותינו ז"ל לשון יורה על היותם שתי מצות והוא אמרם מצות פדיה קודמת למצות עריפה מצות היבום קודמת למצות חליצה, וכמו שהיבמה אם ליבום אם לחליצה היבום מצוה והחליצה מצוה כל אחת מצוה בפני עצמה, כן פטר חמור אם לפדיה או לעריפה וזו וזו מצוה.
<h2>דף לא.</h2>
רבינו האיי גאון כתב בספר מקח וממכר שער נ"ו, הבכור קדושתו מרחם ונוהגת בגלות בזמן הזה, וכל בכור תם שאין בו שום מום הרי הוא לכהן והוא רשאי למכרו, אבל אין לו רשות לשוחטו לא הוא ולא הלוקחו ממנו. וכן אסור להשתמש בו שום תשמיש, ואם מת קוברין אותו כדגרסינן מסכת תמורה פרק קמא (ז' ב') הבכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט. ואי מתרמי ביה מום הרי הוא נכסי כהן יש לו לאכלו ולמכרו למי שישחטנו ולמי שיאכלנו. ואין ב"ד רשאין להניחו לישראל לשוחטו במומו אלא עד שיהיה כהן עמו שיאמר אני מכרתיו לו במומו זה, כדגרסינן סוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל"ו ב') אמר רב יהודה אין רואין בכור ישראל אלא אם כן יש כהן עמו. ומותר למוכרו לכהן ולישראל יחדו, ואף על פי שאמרו מסכת תמורה (ח' ב') אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור למכור, הרי אמרו (שם) שאין הלכה כן דגרסינן מר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמר ליה טעים מר מידי, צבת ליה אומצא, אמר ליה ליכול מר דמיברי משום דבוכרא הוא, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה מכהן זבניה. אמר לו והא אמר רב חסדא מכהן לישראל אסור, אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ואסור למכור בכור לגוי בין חי ובין שחוט בין תם בין בעל מום כל עיקר, וחלבו מותר למכרו לגוי כדתנן (בכורות ל"א א') כל פסולי המוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונמכרים בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים עד כאן. כתב רב אחא משבחא פרשת בא אל פרעה (שאילתא מ"ד) גבי בכור בזמן שאין בית המקדש קיים, תם קאי ורעי עד דנפיל ביה מום ונאכל לכהנים. ונראה שפסק ההיא דרב חסדא. ומיהו הא אייתי ז"ל ההיא (ביצה כ"ז א') דאמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה, והאי על כרחין כרב אשי איתא, דאי לאו הכי למאי איצטריכא ליה לאמי ביקור דהא אין לישראל חלק בו ואפילו בדמיו. ובתר הכי בסוף דבריו ז"ל הביא כל הענין כמו שכתבו הגאון רבינו האי ז"ל.
<h2>דף לו:</h2>
רבינו האיי גאון כתב בספר מקח וממכר שער נ"ו, הבכור קדושתו מרחם ונוהגת בגלות בזמן הזה, וכל בכור תם שאין בו שום מום הרי הוא לכהן והוא רשאי למכרו, אבל אין לו רשות לשוחטו לא הוא ולא הלוקחו ממנו. וכן אסור להשתמש בו שום תשמיש, ואם מת קוברין אותו כדגרסינן מסכת תמורה פרק קמא (ז' ב') הבכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט. ואי מתרמי ביה מום הרי הוא נכסי כהן יש לו לאכלו ולמכרו למי שישחטנו ולמי שיאכלנו. ואין ב"ד רשאין להניחו לישראל לשוחטו במומו אלא עד שיהיה כהן עמו שיאמר אני מכרתיו לו במומו זה, כדגרסינן סוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל"ו ב') אמר רב יהודה אין רואין בכור ישראל אלא אם כן יש כהן עמו. ומותר למוכרו לכהן ולישראל יחדו, ואף על פי שאמרו מסכת תמורה (ח' ב') אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור למכור, הרי אמרו (שם) שאין הלכה כן דגרסינן מר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמר ליה טעים מר מידי, צבת ליה אומצא, אמר ליה ליכול מר דמיברי משום דבוכרא הוא, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה מכהן זבניה. אמר לו והא אמר רב חסדא מכהן לישראל אסור, אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ואסור למכור בכור לגוי בין חי ובין שחוט בין תם בין בעל מום כל עיקר, וחלבו מותר למכרו לגוי כדתנן (בכורות ל"א א') כל פסולי המוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונמכרים בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים עד כאן. כתב רב אחא משבחא פרשת בא אל פרעה (שאילתא מ"ד) גבי בכור בזמן שאין בית המקדש קיים, תם קאי ורעי עד דנפיל ביה מום ונאכל לכהנים. ונראה שפסק ההיא דרב חסדא. ומיהו הא אייתי ז"ל ההיא (ביצה כ"ז א') דאמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה, והאי על כרחין כרב אשי איתא, דאי לאו הכי למאי איצטריכא ליה לאמי ביקור דהא אין לישראל חלק בו ואפילו בדמיו. ובתר הכי בסוף דבריו ז"ל הביא כל הענין כמו שכתבו הגאון רבינו האי ז"ל.
כתב החסיד הר' יונה ז"ל בכור בהמה טהורה בזמן הזה אסור באכילה ובהנאה עד שיפול בו מום מעצמו, נפל בו נותנו לכהן לשחטו ולאכלו והכהן יכול להאכיל ממנו לישראל. והמומין הם מומין גדולים ונכרים כגון נקטעה ידו נשברה רגלו נסמית עינו.
<h2>דף מט.</h2>
פדיון בכור אדם, הוא שנאמר [שמות י"ג י"ג] וכל בכור בניך תפדה, ומצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן. ובאורה מסכת קידושין פ"ק. ואבי הבן מברך שתים וכדאיתא סוף מסכת פסחים [קכ"א ע"ב] והם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן ושהחיינו. האב נותן לכהן חמש סלעים לפדיון הבן והכהן מברך על כוס בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים, ואחר ברוך אתה יי' אלהנו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו לארבעים יום חלק לו את אבריו מאתים וארבעים ושמונה אברים, ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר (בראשית ב' ז') ויפח באפיו נשמת חיים, עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סוככו שנאמר (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלק להתענג בו וזמן לו שני מלאכי השרת לשמור בתוך מעי אמו כמו שכתוב (שם שם י"ב) חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. יהי רצון מלפניך שכשם שהכנסתו לפדיון הבן כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ברוך אתה יי' מקדש בכורי ישראל ופדיונם. אבי הבן אומר זה בני בכורי וזהו ראשית אוני פי שנים ראוי ליתן לו שכך כתוב בתורת משה (דברים כ"א י"ז) לתת לו פי שנים וכו', ואמו אומרת זה בני בכורי אשר בו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני, חמש סלעים נתחייבנו לכהן לפדותו ממנו שכך היא גזרת מלך (במדבר י"ח ט"ו—ט"ז) אך פדה תפדה את בכור האדם, ופדויו מבן חדש תפדה, ולקחת חמשת שקלים לגלגלת. ואחר כך מברך הכהן הנער כמסת ידו וקורא עליו פסוקים של ברכה, זהו סדר הפדיון.
ומצאתי שנהגו רבותינו בעלי הישיבות לפדיון הבן מביאין כוס יין והדס ומברכין על כל אחד ואחד, ומברך הכהן אשר קדש עובר במעי אמו וכו', וזה בשם ומלכות. כתב הר' משה בר' יהודה דבכל סעודת מצוה כגון פדיון הבן וכיוצא בו מברכין שהשמחה במעונו דהא גבי שבוע הבן אי לאו דטרידי בצערא דינוקא הוו מברכין, לפיכך גבי פדיון וכיוצא בו דליכא למימר הכי, מברכינן.
<h2>דף מט:</h2>
סלע משקלו ו' דרהם, של תורה שוה ט' דרהם, ושל דבריהם שוה אחד [דרהם ושני קירט. מנה משקלו ק"נ דרהם, של תורה שוה רכ"ה דרהם, ושל דבריהם שוה] כ"ח דרהם וב' קירט, שכספם נקי הוא י"ב דינרין וחצי, משקלם י"ח דרהם וחצי ורובע, היוצא מחלוק רכ"ה על ח' שהרי של דבריהם הוא שמינית של תורה. חמש סלעים אל הר"ם ז"ל שוים מ"ה דרהם, על חשבון ס"ד שעורה הדרהם. כתב הרב ז"ל מסכת בכורות פרק ח' (מ"ז), חמש סלעים של בן ל"א דרכמון וחצי מצרים, ושלשים של עבד קפ"ט פחות שמינית, וחמשים של מפתה שט"ו פחות רביע בקירוב, וכל המשקלים הללו כסף מזוקק שאין בו תערובת כלל. והלכות אישות פרק עשירי (ה"ח) כתב ז"ל דינרין אלו לא תקנו אותם מן הכסף הטהור אלא ממטבע שהיה באותן הימים שהיה שבעה חלקים נחשת וחלק אחד כסף עד שיהיה בסלע חצי זוז כסף, ונמצאו מאתים דינרין של בתולה כ"ה דינרין של כסף, ומאה של בעולה י"ב דינרין וחצי, ומשקל כל דינר צ"ו שעורות כמו שביארנו הלכות ערובין. והדינר הוא הנקרא זוז בכל מקום בין שיהיה מן הכסף הטהור בן שיהיה ממטבע אותן הימים. כלל הדבר כשנרצה לדעת איזה מספר ממיני המספרים, כבר ידענו שעורות המספרים לכל מיניהם נכפול ונחלק והיוצא הוא המבוקש. דמיון, רצינו לדעת כמה הם י"ב דינרין וחצי שהוא לר"ם מנה דרבנן, נדע תחלה כמה הם שעורותיו וזה כשנכפול י"ב וחצי עם צ"ו שהם שעורות הדינר, והיוצא מהכפל חלקהו על ס"א שהם שעורות הדרהם לדקדוק הר"מ ז"ל או על ס"ד לחשבוננו והיוצא בחלוק הוא המבוקש, וכן כל כיוצא בזה. וכן יש להם לחכמים ז"ל דנקא והיא שתות הדינר, אם כן מעה וגרה ודנקא שלשתם ענין אחד. ומה שמזכירים רבותינו בענין הדמים משלם לו דמי בשר בזול מסכת בבא קמא פרק בתרא (קי"ב א'), או דמי קנים בזול מסכת בבא בתרא פרק קמא (ד' ב'), וכיוצא בהם, פירושו ששמין כל זוזא בארבעה דנקי, אם כן פוחתין ממנו השליש. גם יש פה בארץ כנען מטבע זהב וקורין לו בערבי דינר, משקלו לעולם דרהם וחצי פחות קירט שהם כ"ג קירט, ועל הרוב כל קירט מהזהב בערך דרהם כסף, ויהיה הדינר שוה כ"ג דרהם נוקרה, והוא הזהוב בלשון חכמים ז"ל. וקיימא לן בפרק הזהב (בבא מציעא מ"ד ב') לגבי פדיון הבן ופדיון מעשר שני דהבא טיבעא הוי, והוא דסגי ההוא דינרא [דדהבא] בההוא אתרא דאי לאו הכי לא הוי טבעא אלא פירי לכל מילי, והכי דינא נמי בטבעא דכספא. וכן כתב הרי"ף מסכת שקלים סוף פרק קמא גבי קילבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי, פי' מעה, שתות מתקאל מן הכסף. ולפי זה הפירוש יהיה הדינר שמו מתקאל שהרי המעה הוא שתות דינר, וכן קורין היום בערבי למשקל הדינר של זהב אלמתקאל. ולשון הר"ם (בפיהמ"ש שקלים פ"א מ"ז), ומעה כסף הוא חצי שתות מחצית השקל והוא חלק מכ"ד מן הסלע, ומשקלו י"ו שעורות מכסף. לפי מה שתרגם רבינו סעדיה בתורה מלת מתקאל, הוא שקל לא דינר. ומעתיקי ספרי הרפואה מערבית לעברית ממנו מתקאל הוא דרהם וחצי וכן הוא הזוז דרהם וחצי. וכן הוא אתנו אלא חסר קירט.
אחר שהודענו מטבע ארץ ישראל למי שהוא חוצה לה נצטרך להודיע לאנשי הארץ מטבעות שהן חוצה לה, ואנחנו לא נוכל להודיע זה אלא מצד המערב הצפוני. דע שבארץ פרובנצא וצרפת יש מטבע יוצא במספר ויש להם שם דבר יוצא במשקל. היוצא במשקל נקרא זקוק, ובו ח' אוקיא מאוקיותם. והמטבע היוצא במספר הוא שני מינים, אחד כסף נקי חוץ מחלק אחד מכ"ד שבו שהוא נחשת ושמו טורניש כסף או לבן, צורתו עגלה קטרו אצבע בגודל, והמטבע השני כסף ונחשת מעורבים ושמו טרניש דק וקורין לו העבריים פשיט. הטורנש הלבן שוה י"ב טורניש דקים, כלומר י"ב פשיטין. הזקוק שוה חמשים טורניש כסף בקירוב. הטורניש הזה שהוא נמצא פה עמנו בארץ כנען ויוצא בערך ב' דרהמים במעט דוחק. עוד יש להם מטבע אחר ושמו אצלם ויניציאנה, וישמעאלים קורין לו בנדוקי, יוצא פה בערך דרהם והוא כסף נקי משקלו י"א קירט. עוד יש להם מטבע וקורין לו אשטרלין והוא מטבע כסף, שוה ארבעה פשיטין כלומר ארבעה טורניש דקים. עוד להם שם מטבע וקורין לו ארגינש משקלו ח' קירט שהוא חצי דרהם. מטבע מלגויירש שהזכיר הרב בעל העטור חלק ב' מלוה על פה, הוא כמו טורניש דק. מעתה בג"ה יש לנו לבאר המבוקש, סלע ושקל של תורה חמשה מהם הם חמש סלעים של בן, כ"ה מהם הוא מנה דאוריתא, ונקראהו מנה גדול, ובו חמשה פעמים חמש סלעים. ושמינית מנה זה הוא מנה של דבריהם ונקראהו מנה קטן. וכן שמינית סלע של תורה הוא סלע של דבריהם. וזה אצל כל מין ומין מן החשבונות. נקט טורניש של כסף שיהיה שוה ב' דרהם בהרוחה, אם כן ששה פשיטין שוים דרהם. הפשיט שוה ב' קירט וב' שעורה וחצי ומשהו. ומהנה יצא לנו פרוטה לרי"ף כמה שוה מאותו מטבע, עשינו מהכל רביעי שעורה ויהיו מ"ב, חלקנו על ג' שהם רובעי פרוטה ויצא י"ד. חצי פשיט שוה קירט ושעורה ורובע שעורה. פשיט וחצי שוה ד' קירט פחות רובע שעורה. ומאן דפרע יקפיד מאי דבעי. אם כן יהיה ערך האוקיא ו' טורניש כסף וג' פשיטין, קבוצם ע"ה פשיטין. חלקם על ו' שהוא מספר פשיטי הדרהם, היוצא בחלוק י"ב וחצי, ואם כן תשוה האוקיא י"ב דרהם וחצי. חצי אוקיא שוה ג' טורניש כסף ופשיט וחצי, רובע אוקיא שוה טורניש כסף וששה פשיטין וחצי ורובע, שמינית אוקיא שוה ט' פשיטין ורובע ושמינית. ומן הדרהם, חצי אוקיא שוה ו' דרהם וד' קירט פחות רביע שעורה. לחשבון שאנו נותנים ס"ד שעורה אל הדרהם יהיה הדינר דרהם וחצי, ויהיו ק' דינרין מאה וחמשים דרהם. אמנם אל החשבון שדקדק הר"ם במשקל הדרהם שמצאו ס"א שעורה לבד, יהיו ק' דינרין קנ"ז דרהם ושליש דרהם וג' שעורה [אלא] ושליש שעורה, וזה שנכפול ק' על צ"ו שהם שעורות הדינר, והיוצא מהכפל נחלקהו על ס"א, והיוצא בחלוק הוא המבוקש. אבל אל הרי"ף יהיו ק' דנרין קמ"ד דרהם, וזה שכתב ז"ל בפרק כיצד משתתפין, ליטרא מאה זוז גדולים שהם מאה דינרין והמאה דינרין הם במשקל של ערביים שהוא משקל אל קירואן קמ"ד זוז, והם ליטרא עד כאן, ויש לומר שהזוז האחרון שהזכיר ז"ל הוא קטן, כלומר דרהם אל קירואן. בעשותינו דרהם נוקרה ס"ד שעורה יצא מנה שלו ז"ל יתר על מנה אל קירואן חלק אחד מן כ"ה, כי זה ק"ן וזה קמ"ד.
ונביא בג"ה מה שנמצא מהחכמים מענין השקל כי ממנו יצאו כל החשבונות והמספרים. רש"י ז"ל כתב פרשת ואלה המשפטים והשקל משקלו ארבעה זהובים שהם חצי אוקיא למשקל הישר של קולונייאה עד כאן. לפי זה החשבון יהיה הסלע של תורה חצי אוקיא הנזכרת, ויהיו חמש סלעים של בן שני אוקיא וחצי, ויהיה מנה דאוריתא י' אוקיא, ויהיה מנה דרבנן אוקיא ורובע. חצי זה המנה, רוצה לומר מנה דרבנן הוא חמשים של נישואי היתומה. סלע של תורה לפי מה שקדם מן הבאור שוה ג' טורניש כסף ופשיט וחצי. וזה שהזקוק שוה חמשים טורניש כסף חלק נ' על ח' שהוא אוקיות הזקוק ותעלה האוקיא ששה טורניש וג' פשיטין דקים, והסלע הוא חצי אוקיא. הכהו על כ"ה ויהיו ע"ח, והם ע"ח טורניש ופשיט וחצי והוא מנה דאוריתא. זה המנה חלקהו על ח' שהוא שמינית המנה ויצא ט' והם טורניש וט' פשיטין ומשהו והוא מנה דרבנן. עוד חלקהו על ה' ויצא בחלוק ט"ו והם טורניש כסף ושבעה פשיטין וחצי, והוא חמש סלעים של בן, שהם ל"א דרהם וד' קירט פחות רובע שעורה. וסלע של תורה יהיה שוה ו' דרהם ורובע, ושל דבריהם ג' רובעיות דרהם וחצי קירט שהוא דרהם פחות ג' קירט וחצי. ומנה גדול קנ"ו דרהם וג' קירט וג' שעורה ומשהו, מנה קטן י"ט דרהם וחצי ומשהו. וכן תוכל לדעת מכל המטבעות כמה יהיה. גרסינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ' א') תניא עשרים גרה השקל, למדנו שקל שהוא עשרים גרה, ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף תלמוד לומר יהיה, יכול שאם רצה לפחות יפחות תלמוד לומר הוא. רב אשי שדר ליה שבסר זוזא לרב אחא בריה דרבא בפדיון הבן, שלח ליה לישדר לי מר תילתא יתירא דאיכא עליהן, שלח ליה איהו אדרבה לישדר לי מר תלתא אחרינא דאוסיפו עליהן. וביאור זה, שכבר ידעת דהיינו שקל היינו סלע, והיינו דינר היינו זוז. אם כן שקל של תורה הוא עשרים גרה לחוד, הגרה הוא משקל י"ו שעורות, נכפול י"ו על כ' ויהיו ש"כ שהם שעורות השקל. לדינר שעורות צ"ו, חלק עליו ש"כ ויהיו לך דינרי השקל והם ג' דינרין ושליש דינר, והיינו דרבא דאמר סלעא דאוריתא תלתא ותילתא דכתיב עשרים גרה השקל. ופירש רש"י (ד"ה סילעין) שלשה דינרין ושליש. ורב אשי שדר ליה לכהן י"ז זוז שלמים כלומר י"ז דינרין, ולא היה חייב לו אלא י"ז פחות שליש שהם דינרי חמש סלעים לחשבון עשרים גרה השקל. ענהו הכהן שעדיין חייב לו יותר ג' זוזים שהרי הוסיפו חכמים על השקל שתות ועשאוהו כ"ד גרה למדת סלע צורי שהוא כ"ד מעין, וא"כ יהיו חמש סלעים עשרים זוז, ששעורות השקל הם עכשו שפ"ד, חלקם על צ"ו ויהיו לך דינרי השקל והם ד', אם כן הדין היה עם הכהן. ועשרים זוז כלומר עשרים דינרין משקלם ל' דרהם שוים מ"ה דרהם, מוסכם עם הר"מ, או מ"ז ורובע [לס"א] הדרהם. זהו לפי מה שפירש רש"י ז"ל בגמרא בכורות, ומה שפי' ז"ל בתורה הכל לפניך. מצאתי בתשובה מיוחסת לרבינו יעקב כהן ריש מתיבתא דמתא מחסיא דבר זה לשונו, וחמש סלעים של פדיון הבן הוייאן כ"ח זוזים וחצי זוז וחצי שתות בזוזים של ערביים, עד כאן. והחשבון הזה הוא כחשבון הרי"ף שזכרנו, וזה כשתחלק קמ"ד זוז אל קירואן על ה', שהרי חמש סלעים הוא חמשה פעמים במנה. הר"מ ז"ל בארנוהו ראשונה, רת"ם ז"ל בארנוהו באחרונה, דנפישי מיליה.
הרב בעל העטור ז"ל כתב בשם הגאונים ומאתים דינרין של תורה מ' אוקיאות וחצי, עד כאן. נקח חציו להקל החשבון ויהיה מנה דאוריתא עשרים אוקיא ורובע אוקיא, והוא בכסף צורי. ויהיה מנה דרבנן שמיניתו שהוא שני אוקיאות וחצי וחלק מל"ב באוקיא. חמש סלעים הם ארבעה אוקיאות וחומש רביעית האוקיא, וזה כשתחלק עשרים אוקיא ורובע על ה'. סלע דאוריתא חומשו. סלע דרבנן, שמינית של תורה. מהטורניש, מנה דאוריתא קכ"ו טורניש כסף וששה פשיטין וחצי ורובע, מנה דרבנן שמיניתו שהוא ט"ו טורניש וט' פשיטין וחצי ורובע ומשהו, סלע דאוריתא ה' טורניש וחצי פשיט ועוד מעט. חמש סלעים הם כ"ה טורניש וג' פשיטין וחצי ומשהו. סלע דרבנן ז' פשיטין וחצי ומשהו. ואם תרצה לדעת מהדרהם הרשות בידך. רבי יונה אבן גנאח ז"ל כתב בספר השרשים מלת שקל, ודע כי שקל הקדש שעורו שלשה זהובים ושליש ערביים, מפני שאמרו פרק יש בכור (בכורות נ' א') אמר רבא סלעא דאוריתא תלתא ותילתא דכתיב (שמות ל' י"ג) עשרים גרה השקל, ומתרגמינן עשרין מעין סלעא, ותניא ו' מעה כסף דינר כסף ע"כ. פי' הגרה הוא המעה, ושש גרה הם דינר, חלק עשרים על ו' ויצא ג' מן הי"ח והם דינרין נשארו ב' שהם שליש הדינר הרי תלתא ותילתא. כבר בארנו שמשקל הדינר הערביי הוא דרהם וחצי פחות קירט, ואם כן יהיה משקל השקל ד' דרהם וי"ב קירט וג' שעורה אלא משהו, וזהו סלע דאוריתא. ושל דבריהם ט' קירט ושתי שעורה ומשהו שמיניתו. ומנה דאוריתא משקלו קי"ט דרהם וי"ד קירט וג' שעורה שכפלנו השקל על כ"ה, ומנה דרבנן ט"ו דרהם אלא משהו, שמיניתו. חמש סלעים הם כ"ד דרהם אלא ג' חבה, שחלקנו המנה על [ה']. ולזה החכם כל אלו המשקלים בכסף צורי. וכשתרצה לידע אלו החתיכות כמה הם ממטבע הדרהם נוקרה, נוסיף שליש לכל אחד במושכל ויצא המבוקש, וכן לזולתו מהמטבעות כפי מה שיעלה אליו. מה שפירש הוא ז"ל שלשה זהובים ושליש, פירש אותו רש"י שם בפרק יש בכור שלשה דינרין ושליש, ואם כן יהיה בין שניהם ג' קירט ואחת שעורה, וזה שהדינר הוא כ"ד קירט, אם כן ג' דינרין ושליש יהיו שמונים קירט שהם משקל ה' דרהם. (ג' זהובים ושליש) הזהוב כ"ג קירט, אם כן ג' זהוב ושליש יהיו ע"ו קירט וג' שעורה אלא משהו שהם משקל ד' דרהם וי"ב קירט [וג' שעורות אלא משהו]. ואם תעשה משקל הזהוב כמשקל הדינר יסכימו רבי יונה ורש"י ז"ל דגמרא, ויהיו אז חמש סלעים משקל כ"ה דרהם כסף צורי, הרי לך שלפי פי' רש"י ז"ל דגמרא יהיו חמש סלעים מן הדרהם הכנעני שוים ל"ז דרהם וחצי. מנה גדול, קפ"ז וחצי, והקטן כ"ג וחצי בקירוב. ולפי מה שפי' רש"י ז"ל בתורה, חמש סלעים יהיו ל"א ורובע אלא משהו, ויהיה ז"ל מוסיף בחמש סלעים בגמרא יתר על פי' התורה ו' דרהם ורובע אלא משהו, ואם כן סלע של תורה לרש"י ז"ל דתורה שוה ו' דרהם ורביע, ולרש"י ז"ל דגמרא שוה ז' דרהם וחצי. כפול סלע איזה שתרצה על ה', ומשכחת ליה לחומריה. מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי בשם זולתו שמנה של דבריהם הוא נ"ה ויניסיאנש עד כאן. אם כן יהיה מנה גדול ת"מ וינסיאנש, וסלע גדול י"ז וחצי, וסלע קטן שנים ושמינית, וחמש סלעים פ"ז וחצי, והכל ויניסיאנש, והדרהם כמוהו. קבלתי ממה"ר אשר ז"ל חמש סלעים הם כ"ז טורניש כסף עד כאן. ואם כן יהיה סלע גדול ה' טורניש וה' פשיטין אלא משהו, וסלע קטן ח' פשיטין ושמינית פשיט. ומנה גדול קל"ה טורניש כסף, ומן הדרהם ר"ע, ומנה קטון י"ו טורניש וי' פשיטין וחצי. ומן הדרהם חמש סלעים נ"ד דרהם, ומנה קטן ל"ג דרהם וחצי וד' קירט, שהוא שמינית הגדול. וכן תעשה כמשפט לשאר המינים אם תרצה אותם. מה"ר שלמה בן אדרת ז"ל כתב בתשובה (ח"א סי' ר') סלע ד' דינרין והדינר לדעת הגאונים ז"ל משקל ג' ארגינץ כסף. נמצאו ה' סלעים עשרים דינרין שהם ס' ארגינץ, שהם חצי זקוק כסף פחות רביע אוקיא, ע"כ. ולפי חשבון זה סלע דאוריתא הוא משקל י"ב ארגינץ, סלע של דבריהם משקלו ארגינץ וחצי, מנה גדול ב' זקוקים פחות אוקיא שהם ט"ו אוקיא, מנה קטן אוקיא וחצי ורובע ושמינית שבאוקיא, וכל אלו המשקלים כסף צורי. נעריך זה החשבון אל מטבע הדרהם ויהיה כך, סלע גדול משקלו י"ב ארגינץ והם משקל י"ב חציי דרהם כמו שקדם, אם כן השקל או הסלע הוא משקל ו' דרהם שוה ט' דרהם. סלע קטן משקלו ארגינץ וחצי שהוא משקל חצי דרהם ורובע, שוה דרהם וב' קירט. מנה גדול משקלו ש' ארגינץ שהם ש' חציי דרהם והם ק"ן דרהם, שוים רכ"ה דרהם. מנה קטן משקלו ל"ז ארגינץ וחצי שהם י"ט דרהם פחות רביע, שוה כ"ח דרהם וב' קירט. חמש סלעים משקלם ס' ארגינץ [שהם ל' דרהם שוים מ"ה דרהם. ולתוספת באור נפרט עוד זה החשבון, יסודו ז"ל הוא מחמשה סלעים שהם עשרים דינרים שהם ס' ארגינץ. סלע דאוריתא ד' דינרין שהם י"ב ארגינץ. מנה גדול מאה דינרים שהם ש' ארגינץ]. והוא היוצא מכפל ה' על ס', לפי שחמש סלעים הם לעולם חומש המנה דאוריתא. המאזנים על זה חלק ש' על ס' ויצא בחלוק ה'. מנה קטן י"ב דינרין וחצי שהוא שמינית הגדול והם ל"ז ארגינץ וחצי. סלע דרבנן חצי דינר והוא ארגינץ אחד וחצי, והכל כסף צורי. אם כן כל מקום שתשים ארגינץ הוא חצי דרהם כנעני, לפי שבדינר ג' חצי דרהם או ג' ארגינץ.
החשבון היותר גדול מאלו מה שזכרנו בשם הרב ברוך, שני לו מה"ר אשר, שלישי הר' בעל העטור, רביעי הר"מ ז"ל והרשב"א, חמישי רש"י ז"ל דגמרא, ששי ר' יונה אבן גנאח, שביעי רש"י ז"ל דתורה, שמיני רת"ם ז"ל. עוד בא לידי דינר ממטבע שקל הקודש והוא כסף כתוב סביבו בכתב הכותיים שהוא כתב הדיוט, וכמו שזכרנו פרק ה'. מצד אחד צורת מחתה ומצד השני אילן שקד בשלשה פרחי שקדים, שקלתיו בדקדוק ועלה ארבעה דרהם וחצי וקירט אחד. אם כן ישוה הסלע של תורה מן הדרהם הכנעני ו' דרהם וי"ג קירט וחצי. [וחמש סלעים ל"ד דרהם וג' קירט וחצי. מנה גדול קע"א דרהם וקירט וחצי. מנה קטן כ"א דרהם ושש קירט משהו]. רבינו סעדיה בתרגמו התורה כתב מחצית השקל בשקל הקודש, נצף מתקאל במתקאל אל קודס עשרים דאנק אל מתקאל. וכן בקע לגולגלת נצף מתקאל. וכן עשרה זהב משקלם עשר מתקאל אל דהב. ויהיה אם כן המתקאל הוא השקל והוא הסלע שבו כ' דאנק, כלומר עשרים גרה לשקל של משה רבנו ע"ה. אחר כל זה מצאתי לחסיד הרבי יונה בדרשות שלו, ושעור חמש סלעים י"ב דינרין וחצי פרשיש, וד' דינרין פרשיש שוין ה' דינרין טורניש, וכן קבלנו מרש"י ז"ל עד כאן. אם כן יהיה זה ט"ו טורניש כסף וחצי טורניש קטן וחצי פרוטה, ויהיה כדעתו ז"ל חמש סלעים מן הדרהם שלשים ומשהו, מנה גדול ק"ן דרהם, מנה קטן י"ח דרהם וג' רובעי דרהם. וזה כי טורניש קטן בעל ד' פרוטות ופרישין בעל חמש, ופרישין הוא שם אותו מטבע שיתר על טורניש קטן חומש. [כלל גדול], במנה מאה דינרין, במנה כ"ה סלעים, במנה ה' פעמים חמש סלעים. חלק המנה על חמשה ויהיה לך חשבון ה' סלעים, כפול ה' סלעים על ה' ויהיה המנה. (כלל גדול) והנה יש עמנו סלע של תורה, וסלע דרבנן, מנה דאוריתא ומנה דרבנן וחמש סלעים. אלו חמשת המינים תלויים זה בזה, לפיכך כשיזכיר אחד מן החכמים אחד מחמשתן יודעו כלם ממנו. וזה, הרי שיש לך ידיעה אל סלע של תורה כמה הוא, תחלקו על ח' ויהיה לך סלע דרבנן, ואם תכפלהו על כ"ה יהיה לך מנה של תורה, תחלק מנה של תורה על ח' ויצא לך מנה דרבנן, תכפול הסלע על ה' ויצא לך חמש סלעים. הרי שיש לך מנה דאורייתא חלקהו על ח' ויהיה לך מנה דרבנן, חלקהו על כ"ה ויהיה לך סלע דאוריתא. חלק זה הסלע על ח' ויהיה לך סלע דרבנן, חלק המנה על ה' ויהיה לך חשבון חמש סלעים. הרי שיש לך סלע דרבנן כפלהו על ח' ויהיה לך סלע של תורה ועשה כמושכל. הרי שיש לך מנה דרבנן כפלהו על ח' ויהיה לך מנה של תורה, ועשה כמושכל. הרי שיש לך חמש סלעים כפלם על ה' ויהיה לך מנה של תורה, חלקהו על ה' ויהיה לך סלע של תורה, חלק מנה של תורה על ח' ויהיה לך מנה דרבנן, חלק סלע של תורה על ח' ויהיה לך (מנה) [סלע] דרבנן. הוצרכתי להזכיר זה לפי שאתה רואה מאלו החכמים קצתם יזכירו המנה לבדו וקצתם הסלע לבדו, וקצתם מנה דרבנן לבדו, וכיוצא בזה, ויבא זה וילמד על זה, וזה מאזני צדק לכל, הנך רואה אל סלע המחלקות הללו.
ואחר שבארנו ת"ל אותם בארוכה לפי קוצר ידינו, וחמש סלעים נדרשים תמיד לבכור, וכן מנה דרבנן לכתובה אשה, אמרתי לסדרם להקל טורח החפוש. רש"י ז"ל דתורה ה' סלעים הם ל"א דרהם וד' קירט פחות רובע שעורה, מנה דרבנן הם י"ט דרהם וחצי ומשהו. רש"י ז"ל דגמרא ה' סלעים הם ל"ז דרהם וחצי, מנה קטן כ"ג וחצי בקירוב. הר"מ ז"ל ה' סלעים הם מ"ה דרהם, מנה קטן הם כ"ח דרהם וב' קירט. רת"ם ז"ל, ה' סלעים י"ו דרהם וחצי וב' קירט שעורה וחצי ומשהו, מנה קטן י' דרהם אלא מעט. ה"ב העטור, ה' סלעים הם נ' דרהם וחצי וקירט ושעורה ורובע שעורה בקירוב, מנה קטן הם ל"א דרהם וחצי וקירט ושעורה ומשהו. אבן ג'נאח, ה' סלעים הם ל"ה דרהם וי"ג קירט וחצי, מנה קטן הם כ"ב דרהם וחצי אלא משהו. הר' יונה, ה' סלעים הם ל' דרהם ומשהו, מנה קטן הם י"ח דרהם וג' רובעי דרהם. הרב ברוך, ה' סלעים הם פ"ז דרהם וחצי, מנה קטן הם נ"ה דרהם. הר' אשר, ה' סלעים הם נ"ד דרהם, מנה קטן הם ל"ג דרהם וי"ב קירט. הרשב"א ז"ל, ה' סלעים הם מ"ה דרהם, מנה קטן כ"ח דרהם ושני קירט. מציאת העבד, ה' סלעים הם ל"ד דרהם וג' קירט וחצי, מנה קטן הם כ"א דרהם ושש קירט ומשהו. והיותר קרוב אל המציאה, הוא רבי יונה אבן ג'נאח ורש"י דגמרא. והרי"ף הזכיר מנה אלקירואן כי מאה זוז הם המנה, ואם כן לחשבון קמ"ד המנה הגדול, יהיה הקטן י"ח, והסלע ה' וחצי ורובע ומשהו, וה' סלעים כ"ח וחצי וה' קירט אלא משהו, מוסכם עם רבינו יעקב כהן דלעיל. ראה כי למה שמצאנו מן המשקל שבא לידנו ורש"י הן דתורה הן דגמרא, ורבי יונה אבן גנאח והרבי יונה החסיד, הכל קרוב.
פרק הזהב (ב"מ מ"ד ב') כתבנו על פי אלופנו [נ"נ] גבי אחד מכ' וחמשה בדינר, לרש"י ז"ל דינר זהב הוא זהוב, ומשקלו שני אשטרלינש ומחצה, ודינר של כסף משקלו גם כן כזהוב בשוה. ויהיה משקל הסלע, ד' זהובין או ארבעה דינרין. אם כן יהיה משקל הסלע מן האשטרלינש עשרה שהם ארבעים טורניש דקים, שהם ג' טורניש כסף וד' פשיטין. וחמש סלעים, נ' אשטרלינש שהם מאתים פשיטין שהם י"ו טורניש כסף וח' פשיטים. ויהיה הדינר של זהב שהוא בעל כ"ה דינרין של כסף כשתכהו על ב' ומחצה, יעלה ס"ב וחצי והם אשטרלינש, שוים עשרים טורניש כסף ועשרה פשיטין. וזה אינו חולק על זה, שחשבון פרק הזהב הוא שיהיה ערך הזקוק תר"ם פשיטין, חלקם על י"ב ויצא נ"ג טורניש כסף וד' פשיטין. ואל חשבון שכתבנו הנה הערכנו הזקוק נ' טורניש בצמצום שהם ת"ר פשיטין. לרת"ם ז"ל דינר של זהב משקלו ב' אשטרלינש וחצי, ושל כסף משקלו אחד אשטרלין ורובע, ואם כן לפי פירוש רת"ם אחד מעשרים וארבע בדינר גרסינן, וזה שהוא ז"ל רוצה לכוין הסכמת שני מקראות הנאמרים על קנין הגורן של ארונה היבוסי ששם בית המקדש מפני זאת הגרסא, ולזה כדי שיהיה הענין יותר מבואר, נסדרהו כפי המשך החשבון ממטה למעלה. הקדמה בידנו שדינר של כסף הוא אחד מכ"ד בדינר זהב, אם כן למאה דינרי זהב יהיו כ"ד מאות דינרי כסף, והם שש מאות שקלים, וזה כשתחלק כ"ד מאות על ד' שהוא משקל הסלע בדינרין וכדלעיל, ומעתה נצרף החשבון. בית המקדש הוא בגורן המלך ארונה היבוסי, וקנהו המלך דוד בסוף ימיו ונתן בערכה נסכא של זהב שהיה משקלה חמשים שקל כסף שהם שוים שש מאות שקלי כסף לחשבון זה. כיצד דינר זהב משקלו שני אשטרלינש וחצי, ודינר של כסף משקלו חצי מזה שהוא אשטרלין אחד ורביע. יהיה לפי חשבון זה שקל כסף משקלו חמש אשטרלינש, ושל זהב משקלו עשרה, ויהיה משקל דינר זהב כמשקל חצי שקל כסף בשוה. כפול נ' שקלי כסף על ה' ויהיה ר"נ והם אשטרלינש, והוא משקל נ' שקלי כסף והוא משקל מאה דינרי זהב. נמצא שדוד ע"ה נתן חמשים שקלים זהב שהיה משקלם מאה דינרי זהב שהם שוים כ"ד מאות דינרי כסף שהם שש מאות שקלים. ועכשיו יתקיימו שני המקראות הללו שאחד אומר בדברי הימים (א', כ"א כ"ה) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות, וכתוב אחד אומר בסוף ספר שמואל (ב', כ"ד כ"ד) ויקן את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כלומר שנתן מן הזהב לארונה על הגורן חמשים שקלים במשקל שקל כסף שהוא ה' אשטרלינש ושוים שש מאות שקל כסף, הרי שמציאות כיוון אלו שני המקראות הכריח רת"ם לשים חלוק הנזכר בין משקל דינר של כסף לדינר של זהב, וכן הדין בסלעיהם ושאר הפרטים. מכל מקום יראה מסוף ספר שמואל ע"ה, שבעת הקנין ההוא עדיין היה ארונה מלך.
נרצה לדעת כמה עולה קנין "הגורן הקדושה" מן הזקוקים ומן הטורניש ומן הדרהם, וזה שש מאות שקל כסף מרת"ם אינם כי אם ג' מאות של רש"י זקנו ז"ל. ואם כן ג' מאות שקלים הם לרש"י ק"ן אוקיא, חלקם על ח' שהוא מספר אוקיות הזקוק, והיוצא בחלוק הם הזקוקים ומה שנשאר לחלק הם אוקיות, והם י"ח זקוקים וששה אוקיא. ולחשבון שהזקוק נ' טורניש, הם ט' מאות ול"ז טורניש וחצי, ולשנים דרהם הטורניש, הם אלף וח' מאות וע"ה דרהם. מסכת זבחים פרק בתרא (קט"ז ב') כתוב אחד אומר ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל זהב שש מאות, וכתוב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, הא כיצד גבה מכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות. ר"מ אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות. כתוב התם זהב וכתוב הכא כסף, אלא אימא גובה כסף בשש מאות שקלי זהב. ראה איך אמרו ז"ל על פסוק הכתובים התם ועל פסוק הנביאים הכא, ולזה גם כן שם חלוק הר"מ בחלק השני פרק מ"ה בין מדבר ברוח הקדש שהם הכתובים ובין הנבא שהם הנביאים, ואף על פי שכלם קדושים ומפי הגבורה. ולזה אמרו פרק בני העיר (מגילה כ"ז א') וחומשים על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא קתני נביאים על גבי כתובים. לרת"ם ז"ל חמש סלעים של בן הם כ"ה אשטרלינש שהם ח' טורניש כסף וארבעה פשיטין, וכן תתן לכל דין ודין חקו על זה הדרך. מנה גדול יהיה ל"ט טורניש וחצי פשיט ורביע שהם ע"ח דרהם ושתות דרהם וחצי שתות דרהם, מנה קטן חמש טורניש בקירוב שהם עשרה דרהם אלא מעט, וכן על דרך כך.
נרצה לידע במטבענו "מערת המכפלה" בכמה קנאה אברהם אבינו ע"ה. לחשבון רש"י היה הקנין כ"ה זקוקים שהם אלף ור"נ טורניש שהם אלפים וה' מאות דרהם. מיהו פרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז א') אמרינן וישקול אברהם לעפרון דלא שקיל מיניה אלא קינטירא, ותרגום ככר זהב טהור (שמות כ"ה ל"ט) קינטר דהב דכי, ואמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ' א') אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין, דנביאים ליטרין, דכתובים קינטרין חוץ מכספו של עפרון אף על פי שכתוב בתורה סתם, קינטרין הוא דכתיב (בראשית כ"ג ט"ז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ואיכא דוכתא דקרו לקנטרא תיקלא. פירוש קינטרא מאה סלעים בכל שקל. עובר לסוחר, שכל מקום שיש סוחר מקבלין אותו בתורת שקלים, ואיכא דוכתא וכו', הילכך קינטירא יהב ליה. ולפי זה קנאה בארבעים אלף שקל, אם כן אין זה וההפך חסר.
נרצה לידע דמי מכירת יוסף הצדיק ע"ה שאמר הכתוב (בראשית ל"ז כ"ח) בעשרים כסף. כבר קדם כי כסף, סלע, שקל הכל אחד, א"כ הם סלעים. ולפי זה לעבד נמכר יוסף לשיטת רש"י ז"ל בעשרה אוקיא כסף, שהם זקוק אחד ורובע, שהם ס"ב טורניש וחצי, שהם קכ"ה דרהם. וכסף הנזכר עליו סלע היה לא גרה, שאם אינו כן אלא שהוא גרה לא יהיה קניינו אלא ז' דרהם וחצי וזה נמנע. ועוד דאמרינן בירושלמי מסכת שקלים פרק מצרפין (פ"ב ה"ג) רבי ברכיה ורבי לוי בשם ריש לקיש אמר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואחד פודה את בנו בעשרים כסף, ולפי זה הירושלמי כסף האמור לגבי יוסף הוא זוז או דינר, ויבא הענין כעובדא דרב אשי דלעיל ולא היו דמי מכירתו אלא ה' סלעים. ורבי' סעדיה תרגם כ' דרהם.
גרסינן פ' השותפין שרצו אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י' ל"ג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. יהיה זה לחשבון הר"ם ג' דרהם בשנה. גרסינן מסכת כריתות סוף פ"ק ועמדו קנין בו ביום ברבעתין. פירש הר"מ (בפיהמ"ש שם) הוא רביע דינר כסף שהוא שוה ו' דרכמונים, ולפיכך היו שתי תורים או שני בני יונה בדרכמון וחצי שהעוף האחד יהא בשלשה רביעי דרכמון, והדרכמון הוא י"ו גרגיר שעורה עד כאן. אם כן רביע דינר כסף הוא דרכמון וחצי והם כ"ד גרגירי שעורה, היה שוה לעוף אחד ממטבע הדרהם רובע דרהם וחצי קירט. גרסינן פרק כסוי הדם ושפך וכסה מי ששפך יכסה. מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים שכר ברכה. יהי זה מן הדרהם לפי מה שקדם מאתים ושלשים דרהם, וכוס של ברכה ששוה ארבעים זהובים יהיה תתק"כ דרהם.
[המשקלות בדרהמים]. כתב הר"מ הלכות עירובין (פ"א ה"ב) והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל י"ז דינרין וחצי בקירוב. והליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות, שהם משקל כ"ז דרהם וחצי ושני שעורה וחצי שעורה. ויצא לך זה כשתכה שבעה עשר דינרין וחצי על צ"ו שהם שעורות הדינר, היוצא מהכפל חלקהו על ס"א שהם שעורות הדרהם לר"מ, והיוצא הוא המבוקש. נמצא שרביעית לוג משקל כ"ו דרהם וד' קירט, לדברי הר"מ. ורביעית קב לפי שעורי רבי יונה אבן גנאח ז"ל מאיפה לסאה ומסאה לקב ומקב לחצי קב ומחצי קב לרובע קב, יהיה רובע קב מאה זוז שהם ק"ן דרהם, ויהיו חמשת רובעים ת"ק זוז שהם תש"נ דרהם מצריים. והנה כתבנו בשם הר"מ בפרק קודם זה, ששעור חלה במדה שעשה מחזיק ה' מאות ועשרים דרכמונים מצריים, ובממונא לעיל גבי דין המשרה אשתו הלכנו בשיטת רבי יונה. ולסוף הקדמתו למסכת מנחות כתב ז"ל וכבר זכרתי בתחלת מסכת עדיות שאני עשיתי מדת הרביעית ודקדקתי בה כל מה שאפשר לי, וזכרתי שמצאתי מחזקת מן היין קרוב לכ"ו דרכמונים מצריים, וגרגרים לא חששתי להם למיעוטן, ויהיה משקל מה שמחזיק הלוג מן היין או השמן כפי מה שמצאתי ק"ד דרכמונים מצריים ע"כ. הרופא הזה [ראוי] לא השוה יחד בספרו משקל היין והשמן שאמר מדת אלחוס מלא שמן משקלו ט' ליטרין ומלא יין משקלו עשרה ליטרין. כתב הרמב"ן ז"ל רביעית הוא נ"א ארגיניש, ואם כן הלוג הוא ר"ד, ושעור חלה אלף ועשרים.
<h2>דף נ.</h2>
פרק הזהב (ב"מ מ"ד ב') כתבנו על פי אלופנו [נ"נ] גבי אחד מכ' וחמשה בדינר, לרש"י ז"ל דינר זהב הוא זהוב, ומשקלו שני אשטרלינש ומחצה, ודינר של כסף משקלו גם כן כזהוב בשוה. ויהיה משקל הסלע, ד' זהובין או ארבעה דינרין. אם כן יהיה משקל הסלע מן האשטרלינש עשרה שהם ארבעים טורניש דקים, שהם ג' טורניש כסף וד' פשיטין. וחמש סלעים, נ' אשטרלינש שהם מאתים פשיטין שהם י"ו טורניש כסף וח' פשיטים. ויהיה הדינר של זהב שהוא בעל כ"ה דינרין של כסף כשתכהו על ב' ומחצה, יעלה ס"ב וחצי והם אשטרלינש, שוים עשרים טורניש כסף ועשרה פשיטין. וזה אינו חולק על זה, שחשבון פרק הזהב הוא שיהיה ערך הזקוק תר"ם פשיטין, חלקם על י"ב ויצא נ"ג טורניש כסף וד' פשיטין. ואל חשבון שכתבנו הנה הערכנו הזקוק נ' טורניש בצמצום שהם ת"ר פשיטין. לרת"ם ז"ל דינר של זהב משקלו ב' אשטרלינש וחצי, ושל כסף משקלו אחד אשטרלין ורובע, ואם כן לפי פירוש רת"ם אחד מעשרים וארבע בדינר גרסינן, וזה שהוא ז"ל רוצה לכוין הסכמת שני מקראות הנאמרים על קנין הגורן של ארונה היבוסי ששם בית המקדש מפני זאת הגרסא, ולזה כדי שיהיה הענין יותר מבואר, נסדרהו כפי המשך החשבון ממטה למעלה. הקדמה בידנו שדינר של כסף הוא אחד מכ"ד בדינר זהב, אם כן למאה דינרי זהב יהיו כ"ד מאות דינרי כסף, והם שש מאות שקלים, וזה כשתחלק כ"ד מאות על ד' שהוא משקל הסלע בדינרין וכדלעיל, ומעתה נצרף החשבון. בית המקדש הוא בגורן המלך ארונה היבוסי, וקנהו המלך דוד בסוף ימיו ונתן בערכה נסכא של זהב שהיה משקלה חמשים שקל כסף שהם שוים שש מאות שקלי כסף לחשבון זה. כיצד דינר זהב משקלו שני אשטרלינש וחצי, ודינר של כסף משקלו חצי מזה שהוא אשטרלין אחד ורביע. יהיה לפי חשבון זה שקל כסף משקלו חמש אשטרלינש, ושל זהב משקלו עשרה, ויהיה משקל דינר זהב כמשקל חצי שקל כסף בשוה. כפול נ' שקלי כסף על ה' ויהיה ר"נ והם אשטרלינש, והוא משקל נ' שקלי כסף והוא משקל מאה דינרי זהב. נמצא שדוד ע"ה נתן חמשים שקלים זהב שהיה משקלם מאה דינרי זהב שהם שוים כ"ד מאות דינרי כסף שהם שש מאות שקלים. ועכשיו יתקיימו שני המקראות הללו שאחד אומר בדברי הימים (א', כ"א כ"ה) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות, וכתוב אחד אומר בסוף ספר שמואל (ב', כ"ד כ"ד) ויקן את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כלומר שנתן מן הזהב לארונה על הגורן חמשים שקלים במשקל שקל כסף שהוא ה' אשטרלינש ושוים שש מאות שקל כסף, הרי שמציאות כיוון אלו שני המקראות הכריח רת"ם לשים חלוק הנזכר בין משקל דינר של כסף לדינר של זהב, וכן הדין בסלעיהם ושאר הפרטים. מכל מקום יראה מסוף ספר שמואל ע"ה, שבעת הקנין ההוא עדיין היה ארונה מלך.
נרצה לדעת כמה עולה קנין "הגורן הקדושה" מן הזקוקים ומן הטורניש ומן הדרהם, וזה שש מאות שקל כסף מרת"ם אינם כי אם ג' מאות של רש"י זקנו ז"ל. ואם כן ג' מאות שקלים הם לרש"י ק"ן אוקיא, חלקם על ח' שהוא מספר אוקיות הזקוק, והיוצא בחלוק הם הזקוקים ומה שנשאר לחלק הם אוקיות, והם י"ח זקוקים וששה אוקיא. ולחשבון שהזקוק נ' טורניש, הם ט' מאות ול"ז טורניש וחצי, ולשנים דרהם הטורניש, הם אלף וח' מאות וע"ה דרהם. מסכת זבחים פרק בתרא (קט"ז ב') כתוב אחד אומר ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל זהב שש מאות, וכתוב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, הא כיצד גבה מכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות. ר"מ אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות. כתוב התם זהב וכתוב הכא כסף, אלא אימא גובה כסף בשש מאות שקלי זהב. ראה איך אמרו ז"ל על פסוק הכתובים התם ועל פסוק הנביאים הכא, ולזה גם כן שם חלוק הר"מ בחלק השני פרק מ"ה בין מדבר ברוח הקדש שהם הכתובים ובין הנבא שהם הנביאים, ואף על פי שכלם קדושים ומפי הגבורה. ולזה אמרו פרק בני העיר (מגילה כ"ז א') וחומשים על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא קתני נביאים על גבי כתובים. לרת"ם ז"ל חמש סלעים של בן הם כ"ה אשטרלינש שהם ח' טורניש כסף וארבעה פשיטין, וכן תתן לכל דין ודין חקו על זה הדרך. מנה גדול יהיה ל"ט טורניש וחצי פשיט ורביע שהם ע"ח דרהם ושתות דרהם וחצי שתות דרהם, מנה קטן חמש טורניש בקירוב שהם עשרה דרהם אלא מעט, וכן על דרך כך.
נרצה לידע במטבענו "מערת המכפלה" בכמה קנאה אברהם אבינו ע"ה. לחשבון רש"י היה הקנין כ"ה זקוקים שהם אלף ור"נ טורניש שהם אלפים וה' מאות דרהם. מיהו פרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז א') אמרינן וישקול אברהם לעפרון דלא שקיל מיניה אלא קינטירא, ותרגום ככר זהב טהור (שמות כ"ה ל"ט) קינטר דהב דכי, ואמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ' א') אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין, דנביאים ליטרין, דכתובים קינטרין חוץ מכספו של עפרון אף על פי שכתוב בתורה סתם, קינטרין הוא דכתיב (בראשית כ"ג ט"ז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ואיכא דוכתא דקרו לקנטרא תיקלא. פירוש קינטרא מאה סלעים בכל שקל. עובר לסוחר, שכל מקום שיש סוחר מקבלין אותו בתורת שקלים, ואיכא דוכתא וכו', הילכך קינטירא יהב ליה. ולפי זה קנאה בארבעים אלף שקל, אם כן אין זה וההפך חסר.
נרצה לידע דמי מכירת יוסף הצדיק ע"ה שאמר הכתוב (בראשית ל"ז כ"ח) בעשרים כסף. כבר קדם כי כסף, סלע, שקל הכל אחד, א"כ הם סלעים. ולפי זה לעבד נמכר יוסף לשיטת רש"י ז"ל בעשרה אוקיא כסף, שהם זקוק אחד ורובע, שהם ס"ב טורניש וחצי, שהם קכ"ה דרהם. וכסף הנזכר עליו סלע היה לא גרה, שאם אינו כן אלא שהוא גרה לא יהיה קניינו אלא ז' דרהם וחצי וזה נמנע. ועוד דאמרינן בירושלמי מסכת שקלים פרק מצרפין (פ"ב ה"ג) רבי ברכיה ורבי לוי בשם ריש לקיש אמר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואחד פודה את בנו בעשרים כסף, ולפי זה הירושלמי כסף האמור לגבי יוסף הוא זוז או דינר, ויבא הענין כעובדא דרב אשי דלעיל ולא היו דמי מכירתו אלא ה' סלעים. ורבי' סעדיה תרגם כ' דרהם.
<h2>דף נ:</h2>
מסכת קדושין פרק קמא (י"ב א') שש מעה כסף דינר, מעה שני פונדיונות, פונדיון שני איסרין, איסר שני מסמסין, מסמס שני קונטרונקין, קונטרינקין שתי פרוטות, נמצא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי, והוא האיסר הנזכר שיש בו שמונה פרוטות. משקל מעה י"ו שעורות, וכן כתב הר"מ ז"ל הלכות טוען ונטען פרק ג' (ה"א) אין מודה מקצת חייב בשבועות התורה עד שיודה בפרוטה או יותר ויכפור בשתי מעין כסף, וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, וכמה הם שני מעים משקל ל"ב שעורים כסף מזוקק. זה הוא הדבר הנראה לי בשעור כפירת הטענה. ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל י"ט שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו, ויראה לי שהוא טעות, ע"כ. והרב בעל העטור הולך בדרך שהזכיר הר"ם בשם רבותיו, שכתב ז"ל ושתי כסף דקאמר כסף מדינה הוא כדגרסינן בפ"ק קדושין, והם עשרים גרגרי חטה כסף במשקול, ולא מחייב שבועה עד דטעין ליה בהכי ובשויו וכפר ליה בכ' פחות חצי גרגיר ומודה בחצי גרגיר דהיינו פרוטה עד כאן.
<h2>דף נא.</h2>
וכל שנתן חמש סלעים או שוויהם לכהן, הכהן רשאי להחזיר מהם כמה שירצה בין כולן בין מקצתן שאחר שזכה בהם מתנה הוא דקא יהיב מדידיה. אבל אינו רשאי לקבל מה שאינו שוה חמש סלעים בחמש סלעים, אלא אם כן הוא כהן שהוא אדם חשוב שנדעהו שאם הוצרך לאותו דבר היה נותן ומיקר בו עד כדי אותו סך, כטלית נאה לתלמיד חכם דמצי אמר לדידי שוה לי חמש סלעים וכדאיתא מסכת קדושין [ח' ע"א]. ואם שוה חמש סלעים אין צריך שומא, ואם אינו שוה אף על פי ששוה לכהן, כדאמרינן, צריך לעשותו שומא, כיצד אל יאמר לו זה לפדיון בני אלא זה בחמש סלעים לפדיון בני וכדאיתא התם. כתב רש"י ז"ל בספר האורה ובכל שיישר בעיני הכהן יכול לפדות ממנו ברצון הכהן אפילו בפת ואפילו בבגד, וכן הלכה עד כאן.
<h2>דף נא:</h2>
וכן מותר להתנות עמו ולומר הילך חמש סלעים בפדיון בני על מנת שתחזירהו לי, משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי וכדאיתא ריש פרק האשה נקנית (קדושין ו' ב'), הילך מנה על מנת שתחזירהו אמר רבא במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בבכור אינו פדוי. ואסיקנא והא אמר רבא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ואסיקנא אמר רב אשי בכולהו קני לבד מאשה גזרה שמא יאמר אשה נקנית בחליפין. ודוקא בעל מנת ומשום דכמעכשו דמי, אבל האומר הא לך חמש סלעים בפדיון בני ואתה תחזירם לי וכיוצא בו ושלא בעל מנת, אין בנו פדוי. ואפילו לא אמר מידי אלא שדעתו שיחזירם לו הכהן כלן או מקצתם ולולי זה לא היה נותנין לכהן, בזה אפילו לא החזיר לו הכהן כלום אין בנו פדוי, כדאמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ"א ב'), רב כהנא הוה רגיל דשקיל ומהדר, חזייה לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי לקמיה אמר ליה לא גמרת ויהבת לי מידעם, הילך ואין בנך פדוי.
ואמרינן [חולין קל"ב ע"א] רב כהנא אכיל בשביל אשתו, וכל אלו היו ישראלים נשואים כהנות, ואשכחן רב כהנא ישראל כדהכא, ורב כהנא דפרק אלו עוברין [פסחים מ"ט ע"א] אמר רב כהנא אנא אי לאו דנסבי כהנתא לא גלאי. ...ואשכחן נמי רב כהנא דהוא כהן וכדאמרינן מסכת קדושין פרק קמא (ח' א') רב כהנא הוה שקיל סודרא מבי פדיון הבן, אמר לדידי שוה לי חמש סלעים, ואמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ"א ב') רב כהנא הוה רגיל דשקיל ומהדר, ופרק מבוי (עירובין ח' ב') אמר רב כהנא הואיל ושמעתא דכהני היא אימא בה מילתא. וכמה רב כהנא נזכרים בההיא שמעתא דמבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר, ובסוף (מבוי) [מס'] אמר רב הונא כהנא דכהנא הוא מסייע כהני.
<h2>דף נג.</h2>
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית. זהו לדין תורה, אבל חכמים גזרו שמא יאכלנו שלא במומים מפני שאין אצלנו מקדש, שהרי דינו אם הוא תם מקריבין ממנו חלבו ודמו ואוכלין אותו הבעלים בירושלים, ואם אירע בו מום יאכל בטומאה בכל מקום. ואמרו שאינו נוהג אלא בפני הבית וכשהיה שם מקדש בנוי נוהג בארץ ובחוצה לארץ.
בכור בהמה טהורה, אמרינן בספרי שאינו נוהג אלא בארץ, יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ ת"ל ואכלת לפני יי' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות. וכן היא סוף מסכת (חלה פ"ד מי"א) בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו, והתם "בכורות" גרסי' לא "בכורים", וכן פי' שם הר"מ ז"ל. ומיהו לפי הנראה מן המשנה ההיא "בכורים" גרסינן לא "בכורות", דבבכורים קא משתעי, דאמרינן (שם מ"י) אנשי הצבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה (שמות כ"ג ט"ז) וחג הקציר בכורי מעשיך וכו', בן אטיטס העלה בכוריו מבבל ולא קבלו ממנו, יוסף הכהן הביא בכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו. א"כ אלו שני המעשים בבכורים קא מיירי. אבל על כרחי' ההיא דבן אטיטס "בכורות" קא מיירי, דהכי אמרינן מס' תמורה פ' אלו קדשים (כ"א א') ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור והמעשר, אם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים. ואמרי' בגמרא (שם) ורמינהו בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. אמר רב ששת לא קשיא הא רבי עקיבא הא רבי ישמעאל, ופי' הר"ם דרבי ישמעאל נדחת היא דאית ליה הא דמתניתן לפי שאין בכור בא מחוצה לארץ. גם התם מסכת חלה דחק הרב ז"ל עצמו ופי' ההיא דבן אטיטס בבכורות וההיא דיוסף הכהן בבכורים. ומגדולי הגאונים ז"ל פסקו שהבכור נוהג בחוצה לארץ. והכי נמי אמרינן מסכת סנהדרין פרק קמא (ה' א') בן אחותי יורד לבבל, יורה, יורה. ידין ידין. יתיר בכורות, אל יתיר. אם כן הבכור נוהג בחוצה לארץ ובחבור כתב הרב ז"ל בהלכות בכורים פרק ב' (ה"א) אין הבכורים נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך וכו'. ומביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג וסוריא, אבל עמון ומואב וכו'.
